צלקות רגילות
כשיש פציעה בעור, היא מתרפאת ונוצרת צלקת. צלקות חדשות מתפתחות במהלך 7-10 ימים. בשלב הזה, הצלקת עדיין חלשה – היא חזקה רק ב-5-10% מהעור הבריא. במהלך 6-12 חודשים, הצלקת מתפתחת מחדש, והקולגן (חלבון חשוב בעור) מתחיל להיבנות מחדש. בסופו של תהליך, הצלקת נעשית יותר חזקה וגמישה, עד שהיא מגיעה ל-80% מהחוזק של עור רגיל.
צלקות חריגות
לפעמים, פצעים יכולים להצטלק יותר מדי, וזה יוצר צלקות שנקראות היפרטרופיות וקלואידיות. אנחנו עדיין לא בטוחים למה זה קורה, אבל ברור שזה תהליך שונה מריפוי רגיל. צלקות קלואיד מתחילות להיווצר מוקדם מאוד, ולעיתים נדירות הן נעלמות מעצמן. תהליך הריפוי בצלקות קלואיד מתרחש הרבה יותר מהר (כ-20 פעמים) מאשר בעור בריא, וזה גורם להיווצרות עודף קולגן.
בעצם, התאים שמייצרים את הקולגן (פיברובלסטים) פועלים יותר מדי בצלקות קלואיד. מחקרים מראים שיש יותר מדי קולגן בצלקות האלה, וזה מעכב את תהליך הריפוי. ייתכן שיש קשר בין היווצרות הצלקות לבין חומרים שנקראים ציטוקינים, שמסייעים לתאים להתרבות ולהגיב. אנשים עם צלקות קלואיד מציגים רמות גבוהות של חומרים מסוימים, ובמקביל יש אצלם ירידה בחומרים אחרים שיכולים לעזור בריפוי.
מחלות סיסטמיות
צלקות קלואיד יכולות להיות קשורות גם למחלות אחרות, כמו תסחיפים (בעיות בזרימת דם), בעיות עור שונות, ועוד.
מטריקס מטלופרוטאזות
מטלופרוטאזות הן אנזימים שמסייעים בתהליך הריפוי של הפצעים על ידי שיפור הרכב העור. הרכב העור של תינוקות שונה מזה של מבוגרים, וזה משפיע על איך שהצלקות נוצרות.
באופן כללי, כאשר יש חוסר איזון בכימיקלים האלה, זה יכול לפגוע בריפוי ולגרום לצלקות קלואיד. יש סוגים שונים של מטלופרוטאזות, ולכל אחת מהן יש תפקיד בתהליך הריפוי.